הטיית החוכמה בדיעבד: "ידעתי שזה מה שיקרה"
שוק המניות מתרסק. חבר שלכם פונה אליכם ואומר בביטחון: "זה היה כל כך ברור שזה יקרה! כל הסימנים היו שם". או לחלופין, מניית טכנולוגיה קטנה מזנקת והופכת לדבר הגדול הבא, ואותו חבר אומר: "ידעתי שהם יצליחו! אמרתי לך מההתחלה". התחושה הזו, שלאחר שאירוע מסוים התרחש, הוא נראה לנו בלתי נמנע וצפוי לחלוטין, נקראת הטיית החוכמה בדיעבד (Hindsight Bias), או אפקט ה-"ידעתי-זאת-כל-הזמן". זוהי הטיה קוגניטיבית חמקמקה שבה המוח שלנו "משכתב" את העבר לאור התוצאות הידועות לנו בהווה. אנחנו שוכחים את חוסר הוודאות ששרר לפני האירוע, ומאמינים שהיינו יכולים לחזות אותו בקלות. בעולם ההשקעות, ההטיה הזו מסוכנת במיוחד כי היא מונעת מאיתנו ללמוד מטעויות ומעניקה לנו אשליה של יכולת חיזוי.
איך המוח שלנו הופך לנביא בדיעבד?
כשאנחנו יודעים את התוצאה של אירוע, המוח שלנו מתקשה להתעלם מהמידע הזה ולשחזר את המצב המנטלי של חוסר הוודאות שקדם לו. הוא מחפש באופן לא מודע את כל פיסות המידע מהעבר שתומכות בתוצאה שהתרחשה, ומעניק להן משקל יתר, בעודו מתעלם מכל המידע הסותר. התוצאה היא סיפור ליניארי והגיוני שנראה כאילו הוביל באופן בלתי נמנע לתוצאה הידועה. למשל, לאחר משבר 2008, קל להצביע על בועת הנדל"ן ועל המינוף המוגזם כסיבות ברורות. אבל ב-2006, המידע הזה היה טבוע בתוך ים של מידע סותר, ורק מעטים מאוד חזו את עוצמת המשבר.
איך הטיית החוכמה בדיעבד פוגעת בנו כמשקיעים?
ביטחון מופרז ביכולת החיזוי: אם אנחנו מאמינים שהצלחנו "לחזות" את המפולת או את העלייה האחרונה, אנחנו מפתחים ביטחון עצמי מופרז ביכולת שלנו לחזות את המהלך הבא של השוק. זה מוביל ללקיחת סיכונים גדולים יותר ולניסיונות לתזמן את השוק – אסטרטגיה שנידונה לכישלון בטווח הארוך.
קושי ללמוד מטעויות: הטיית החוכמה בדיעבד מקשה עלינו להעריך את איכות ההחלטות שלנו. אם קיבלנו החלטת השקעה גרועה (למשל, קנינו מניה ספקולטיבית) ובמקרה היא הצליחה בגלל גל של מזל, נספר לעצמנו סיפור שבו ההחלטה הייתה מבריקה מההתחלה. זה מונע מאיתנו להבין את הסיכון שלקחנו וללמוד לקבל החלטות טובות יותר בעתיד.
הערכה לא הוגנת של מנהלי השקעות: אנחנו נוטים לשפוט מנהלי השקעות על סמך התוצאות שלהם, בלי להתחשב באיכות תהליך קבלת ההחלטות שלהם. מנהל השקעות שלקח סיכון מחושב והפסיד בגלל אירוע בלתי צפוי ייראה לנו ככישלון, ## אז מה היה לנו?
בעוד שמנהל שלקח סיכון מטורף והצליח במזל ייראה כגאון. הטיית החוכמה בדיעבד מונעת מאיתנו להבדיל בין מזל ליכולת.
איך מתגברים על נבואת השקר של העבר?
התמודדות עם הטיה זו דורשת מאמץ מודע לתעד את המחשבות וההחלטות שלנו בזמן אמת.
נהלו יומן החלטות: זוהי הטכניקה היעילה ביותר. לפני שאתם מקבלים החלטת השקעה, כתבו ביומן את הסיבות להחלטה, מה אתם חושבים שיקרה, מהם הסיכונים, ומהי רמת הביטחון שלכם בתחזית. כשתחזרו ליומן הזה בעתיד, לאחר שהתוצאה ידועה, תוכלו להשוות את מה שבאמת חשבתם אז למה שאתם מרגישים שחשבתם. זהו כלי רב עוצמה לחשיפת הפער שיוצרת הטיית החוכמה בדיעבד.
חשבו במונחים של הסתברויות, לא של ודאות: במקום לחשוב "המניה הזו תעלה", חשבו "אני מעריך שיש 60% סיכוי שהמניה תעלה, ו-40% סיכוי שהיא תרד". חשיבה הסתברותית מכירה בחוסר הוודאות המובנה בשוק וממתנת את תחושת ה"ידעתי זאת כל הזמן" לאחר מעשה.
למדו מהתהליך, לא רק מהתוצאה: כשאתם מנתחים החלטת עבר, אל תתמקדו רק בשאלה אם היא הצליחה או נכשלה. התמקדו בשאלה האם תהליך קבלת ההחלטה היה נכון. האם אספתם מספיק מידע? האם שקלתם את הסיכונים? החלטה טובה יכולה להוביל לתוצאה רעה בגלל מזל, והחלטה רעה יכולה להוביל לתוצאה טובה. המטרה היא לשפר את התהליך.
שאלות נפוצות
אבל לפעמים באמת יש סימנים מקדימים ברורים!
נכון, לפעמים יש. הבעיה היא שבזמן אמת, הסימנים האלה תמיד מעורבבים עם המון "רעש" וסימנים סותרים. הטיית החוכמה בדיעבד גורמת לנו לזכור רק את הסימנים שהתבררו כנכונים ולהתעלם מכל השאר.
האם זה אומר שאסור לנתח את העבר?
להפך. חשוב מאוד לנתח את העבר, אבל בצורה נכונה. המטרה היא לא להגיד "הייתי צריך לדעת", אלא לשאול "מה אני יכול ללמוד מהאירוע הזה כדי לשפר את תהליך קבלת ההחלטות שלי בעתיד?".
אז מה היה לנו?
הטיית החוכמה בדיעבד היא כמו משקפיים שקופים שאנחנו מרכיבים כשאנחנו מסתכלים על העבר – אנחנו לא שמים לב שהם שם, אבל הם צובעים את כל מה שאנחנו רואים בגוון של ודאות וצפיות. כדי להיות משקיעים טובים יותר, עלינו ללמוד להוריד את המשקפיים האלה. עלינו לקבל את העובדה שהעתיד הוא בלתי צפוי, שהעבר היה כאוטי יותר ממה שאנחנו זוכרים, ושאין לנו כוחות נבואיים. על ידי ניהול יומן, חשיבה הסתברותית, והתמקדות בתהליך, אנחנו יכולים להפוך את העבר למורה טוב, במקום לנביא שקר שרק מנפח לנו את האגו ומסכן את הכסף שלנו.