הטיית האפס-סיכון: הנטייה להעדיף ביטחון מוחלט על פני תשואה גבוהה יותר

דמיינו שמוצעות לכם שתי תוכניות לניקוי זיהום אוויר:

• תוכנית א': תקטין את מספר הילדים החולים באסתמה מ-100 ל-50 בשנה (הפחתה של 50%).
• תוכנית ב': תקטין את מספר הילדים החולים בסרטן מ-20 ל-0 בשנה (הפחתה של 100%).

באיזו תוכנית הייתם משקיעים? למרות שתוכנית א' מצילה יותר ילדים באופן אובייקטיבי (50 לעומת 20), רוב האנשים ירגישו משיכה חזקה לתוכנית ב'. הרעיון של חיסול סיכון מסוים לחלוטין הוא בעל עוצמה פסיכולוגית אדירה. הנטייה הזו, להעדיף אופציה שמבטלת סיכון ספציפי באופן מוחלט, גם אם קיימת אופציה אחרת שמפחיתה את הסיכון הכולל בצורה יעילה יותר, נקראת הטיית האפס-סיכון (Zero-Risk Bias). בעולם הפיננסי, ההטיה הזו גורמת לנו לקבל החלטות שמרניות מדי, שבהן אנחנו מוותרים על תשואה משמעותית כדי להשיג תחושה (לעתים קרובות אשלייתית) של ביטחון מוחלט.

למה אנחנו כל כך אוהבים את המספר אפס?

המוח שלנו מתקשה לעבד הסתברויות בצורה רציונלית. הפער בין 0% סיכון ל-1% סיכון מרגיש לנו גדול ומשמעותי הרבה יותר מאשר הפער בין 10% סיכון ל-11% סיכון, למרות שההבדל האבסולוטי זהה. המספר אפס מייצג ודאות, סופיות, והיעדר חרטה. כשאנחנו בוחרים באופציית האפס-סיכון, אנחנו יכולים להיות בטוחים שלפחות בתחום הספציפי הזה, לא יקרה שום דבר רע. התחושה הזו של ודאות כל כך מפתה, שאנחנו מוכנים לשלם עליה פרמיה גבוהה – בדרך כלל בצורה של תשואה נמוכה יותר.

הטיית האפס-סיכון וההחלטות הפיננסיות שלנו

• העדפת מזומן על פני השקעות: זוהי הדוגמה הקלאסית ביותר. אנשים רבים מחזיקים סכומי כסף גדולים בחשבון העו"ש או בפיקדון בנקאי. הם עושים זאת כי יש שם "אפס סיכון" להפסד נומינלי. הכסף שלהם בטוח. הבעיה היא שהם מתעלמים מסיכון גדול הרבה יותר: אינפלציה. כשהכסף יושב בעו"ש, הוא לא עובד, וכוח הקנייה שלו נשחק לאורך זמן. הם מעדיפים לחסל את סיכון התנודתיות הקטן, ובכך חושפים את עצמם לוודאות של הפסד ריאלי. הם זוכים בקרב (הימנעות מהפסד נומינלי) אבל מפסידים במלחמה (צבירת הון).

• רכישת אחריות מורחבת: אתם קונים טלוויזיה חדשה, והמוכר מציע לכם "אחריות מורחבת" שתכסה כל תקלה אפשרית בשלוש השנים הבאות. זוהי הצעה קלאסית של אפס-סיכון. היא מבטיחה לחסל לחלוטין את הסיכון של הוצאה בלתי צפויה על תיקון. בפועל, סטטיסטית, רוב המוצרים לא מתקלקלים בתקופה זו, והעלות של האחריות גבוהה מהתוחלת של עלות התיקון. עדיף כלכלית "לבטח את עצמכם" על ידי שמירת הכסף בצד, מאשר לשלם לחברה על תחושת הביטחון המוחלט.

• השקעות "עם תשואה מובטחת": משקיעים רבים נמשכים למוצרים פיננסיים שמבטיחים "תשואה מובטחת" או "קרן מובטחת". המילה "מובטח" מפעילה את הטיית האפס-סיכון. הם מעדיפים תשואה נמוכה אך ודאית, על פני השתתפות בשוק המניות, שמציע תשואה גבוהה יותר בטווח הארוך אך עם תנודתיות בטווח הקצר. הם מוותרים על צמיחה משמעותית כדי לחסל את הסיכון (הזמני) של ירידות.

איך לקבל החלטות סיכון חכמות יותר?

1. חשבו במונחים של "הפחתת סיכון", לא "חיסול סיכון": במקום לחפש את האופציה שמבטלת סיכון אחד לחלוטין, שאלו את עצמכם: איזו אופציה נותנת לי את ההפחתה הגדולה ביותר בסיכון הכולל, תמורת העלות הנמוכה ביותר? לפעמים, עדיף להפחית חמישה סיכונים שונים ב-50% כל אחד, מאשר לחסל סיכון אחד ב-100%.

2. הבינו את עלות ההזדמנות של הביטחון: כשאתם בוחרים באופציית האפס-סיכון, שאלו את עצמכם: "על מה אני מוותר?". כשאתם משאירים כסף בעו"ש, אתם מוותרים על התשואה הפוטנציאלית של שוק המניות. ראו את כוחה של הריבית דריבית שאתם מחמיצים. האם תחושת הביטחון שווה את המחיר הזה?

3. אל תשכחו סיכונים נסתרים: הטיית האפס-סיכון גורמת לנו להתמקד בסיכון הגלוי והמיידי (כמו תנודתיות בשוק) ולהתעלם מסיכונים שקטים ונסתרים (כמו אינפלציה). ודאו שאתם לוקחים בחשבון את כל סוגי הסיכונים כשאתם מקבלים החלטה.

שאלות נפוצות

האם זה אומר שאסור לי לרצות ביטחון?
ממש לא. ביטחון פיננסי הוא מטרה חשובה. השאלה היא איך משיגים אותו. החזקת קרן חירום במזומן היא צעד חכם שמספק ביטחון. אבל החזקת כל החיסכון שלכם במזומן היא אסטרטגיה שמספקת אשליה של ביטחון בטווח הקצר, אך פוגעת בביטחון האמיתי שלכם בטווח הארוך.

אני פשוט לא יכול לסבול את המחשבה על הפסד. מה לעשות?
זה טבעי. התחילו בקטן. השקיעו סכום קטן בשוק המניות כדי "להתרגל" לתנודתיות. עם הזמן, תראו שהשוק עולה ויורד, אבל המגמה ארוכת הטווח היא למעלה. זה יעזור לכם לבנות חוסן נפשי ולהבין שהסיכון של תנודתיות הוא סיכון ששווה לקחת.

אז מה היה לנו?

הטיית האפס-סיכון היא כמו שירת הסירנות שקוראת לנו אל חוף מבטחים, הרחק מהים הסוער של השווקים. הבעיה היא שבחוף המבטחים הזה, הספינה שלנו לא מתקדמת. כדי להגיע ליעדים הפיננסיים ארוכי הטווח שלנו, אנחנו חייבים להיות מוכנים להפליג במים סוערים מדי פעם. עלינו להחליף את החיפוש אחר ביטחון מוחלט בניהול סיכונים חכם. במקום לחסל סיכון אחד קטן, עלינו ללמוד לפזר את הסיכונים שלנו, להבין את העלויות והתועלות, ולקבל את העובדה שבעולם הפיננסי, כמו בחיים, אין דבר כזה אפס סיכון. הסיכון הגדול ביותר הוא לעתים קרובות לא לקחת שום סיכון בכלל.